Adi Eshkol

עדי אשכול

ה"רחבה"

The "lot"

אורבני, התחדשות עירונית, מבנה ציבור, שימור, תרבות
מנחה: שלי אמריו
"כיכר המייסדים בפתח תקווה התחילה את דרכה כ"רחבה", כך הייתה קרויה בפני המתיישבים הראשונים. כיכר בעלת אופי לא פורמלי בה נחפרה הבאה הראשונה. עם התפתחות היישוב הפכה לגן עירוני יפה והייתה בית לתזמורת המנגנת ולמפגשי ריקודים. בשנות השישים קבלה אופי עירוני של כיכר מרכזית, הוצב בה עמוד שעון , סמל המודרנה, ונערכו בה טקסים והתכנסויות. עם השנים הלכה הכיכר והדרדרה, רוב עציה נכרתו, מחוגי השעון הפסיקו לנוע וביתן התזמורת הוחלף בהעתק לא נאמן למקור הניצב שומם. בכיכר נותרו רק סמלים המרפררים לעברה העשיר. העיצוב העירוני של הכיכר משקף תהליכים חברתיים וכלכליים שקרו במרכז העיר פתח תקווה. ממושבה חקלאית לעיר גדולה ומתפרוורת שבה מרכז העיר מצוי בהידרדרות, זו מתבטאת בהגירה שלילית, סגירת מוסדות פנאי ותרבות והתרפטות המרחב הציבורי והפרטי. כמו כן, מרכז העיר פתח תקווה שהתחיל כאזור חקלאי וירוק נותר כיום כמעט ללא שטחים ירוקים. הפרויקט מציע התחדשות של מרכז העיר באמצעות יצירת רשת של שטחים פתוחים המלווים במבני ציבור במבנים משמעותיים הראויים לשימור, זאת בעיקר על חשבון מגרשי חנייה במרכז העיר. כך חוזר חניון העירייה לכיכר העירייה, רחוב חיים עוזר על 6 נתיביו מצטמצם כדי ליצור שדרה ירוקה והתערבויות נוספות . הפרויקט מפרט התערבות באתר אחד מתוך הרשת, והוא כיכר המייסדים, שנבחר בעקבות חשיבותו הרבה. מול כיכר המייסדים בפתח תקווה ישנו חניון הנקרא "חניון היקב", שם שכן מבנה האבן הראשון של המושבה, ממנו נותר רק מחסן היין. הפרויקט מציע להקים בשטח זה מרכז תרבות ומורשת שבתכנונו מעצים את הכיכר. צופה עליו ומושפע בתכנונו מן התכנון החדש של הכיכר. רשת החלקות ההיסטוריות של העיר נבחרה ככלי תכנוני ועיצובי המשמר את ההיסטוריה העשירה של מרכז העיר. מרכז התרבות והמורשת מלווה בשטחים ירוקים ופתוחים. גגו נטוע בצמחייה ומציע למשתמשיו שטחים פתוחים המלווים את הפרוגרמות הציבוריות השונות ושתי חצרות פנימיות מלוות את מערך התנועה החוויתי של הבניין ואת החללים הציבוריים של המבנה"
Founders Square in Petah Tikva was known by the first settlers as ‘The Lot.’ It was a square of informal nature, the site where they dug the first water well. As Petah Tikva developed, the “Lot” became a beautiful park; it was the home of the orchestra, and a meeting place for dancers. In the 1960’s, The Lot became a central urban square. A clock tower was erected symbolising modernity, and ceremonies and gatherings took place. Over the years the square declined. Most of the trees were cut down. The clock stopped ticking, it no longer kept time. The orchestra pavilion was replaced by an inauthentic replica, which stood desolate, only symbols of its rich past remain. The urban design of the square reflects social and economic processes that took place in Petah Tikva centre city. Once an agricultural settlement, Petah Tikva transformed into a sprawling city with a deteriorating core. This is proven by net-migration, the closing of cultural and leisure institutions, and the disintegration of public and private spaces. Furthermore, Petah Tikva centre city, which began as an agricultural area, became an area that lacks green spaces. The proposed project suggests revitalisation of centre city through the establishment of a network of open spaces accompanied by public buildings and significant structures worthy of preservation, replacing parking lots. This way municipal parking would return to city hall, the six lanes of Haim Ozer Street would be narrowed in order to create a green avenue, and additional improvements could be implemented. The project proposes investment in rehabilitating Founders Square itself, chosen for its historical significance, as the first site in a new network of open public spaces, and the construction of a cultural centre incorporating the first stone building of which only the wine storage remains. This cultural centre, whose very design would enhance the square, overlooking it and influenced by its design. The network of historical sites was chosen as the planning and design tool to preserve the rich history of centre city. The culture and heritage centre would be surrounded by green and open areas, the roof would have vegetation and would offer visitors open spaces to enhance the various programs. Two inner courtyards would guide the experiential flow of the building and its public spaces.