בר-קיימא, זיכרון, חקלאות, שימור, שימוש חוזר, שימושים מעורבים, תל אביב-יפו, תעשייה
מנחה: אמיר מן
צמיחתן והתפתחותן של ערים מערביות הובילו וממשיכות להוביל לתהליך בו אזורי התעשייה והמלאכה הישנים מאבדים את זכות קיומם, ננטשים ומתרוקנים עד להיעלמות מוחלטת. במקביל, גם האוכלוסייה העובדת בתעשייה נעלמת מהעיר. לנטישה זו יש מחיר כבד, שכן היא פוגעת במגוון ובעושר העירוני.
תהליכי ההתחדשות העירונית באזורי התעשייה והמלאכה נוטים לעיתים להתעלם מההיסטוריה, מהעיסוקים ומהאוכלוסייה המקומית המתקיימת ועובדת בהם. פרויקט זה ממחיש כיצד ניתן לאזן בין ישן לחדש ולשלב תעשייה כחלק אינטגרלי מהעיר, כך שתעשייה זו תזין את המרחב העירוני הסובב אותה.
אתר ההתערבות הנבחר הוא קומפלקס נטוש ברובו לצד דרך שלמה ביפו. בעבר פעלו במתחם טחנת קמח ופרדס. במסגרת הפרויקט, בחרתי להתערב במבנים ההיסטוריים שבאתר, ולשקם את הפעילות היצרנית שאפיינה אותו. הפרויקט מיצר תשתית לתהליך יצרני המתחיל בחקלאות עירונית, ממשיך בעיבוד חומרי גלם, דרך ייצור מזון, הפצתו, מכירתו ויצירת מוקד לחינוך קולינרי והסעדה. בכך הפרויקט מדגים כיצד ייצור תעשייתי וחקלאי יכולים ליצור מערכת המזינה את הקהילה המקומית וניזונה ממנה
The evolution of Western cities has instigated a process wherein historical industrial and craft districts lose their functional relevance, resulting in abandonment and subsequent disappearance. Simultaneously, the industrial workforce vanishes from the urban landscape, leading to a significant loss in urban diversity and complexity. This phenomenon disrupts the intricate urban fabric, detracting from the richness of city life.
Urban renewal initiatives in such industrial zones frequently disregard the historical context, local trades, and resident communities that once thrived there. This project proposes a strategic architectural intervention that aims to harmonize the historical and the contemporary, reintroducing industrial activity as an integral element of the urban ecosystem.
The intervention site selected for this project is a largely derelict complex adjacent to Shlomo Road in Jaffa. Historically, the complex housed a flour mill and an orchard. The project's design approach involves adaptive reuse of the site’s historic structures to reactivate the productive activities that once defined the area. By establishing an architectural framework for a productive continuum—starting with urban agriculture, advancing through raw material processing, food production, distribution, retail, and culminating in a hub for culinary education and dining—the project exemplifies how industrial and agricultural production can foster a symbiotic relationship with the local community, feeding into the urban environment while simultaneously drawing sustenance from it.