ההיסטוריה של טקסי הרחצה הינה מרכיב בהיסטוריה של המרחב המשותף. כיום, בתי המרחץ המסורתיים התפתחו למרחבים המשלבים חוויות רחצה מסורתיות יחד עם שימושים עכשוויים.
טקס הרחצה המסורתי ביהדות הוא טקס הטבילה שבשונה מתרבויות אחרות, מאופיין בבידוד חברתי. בהתאמה כך גם המקווה, נותר כטיפולוגיה אדריכלית ייעודית אך כזו שלא מקדמת אינטראקציה חברתית ושיתופית.
תפקידו ואופיו של טקס הרחצה בתרבות מסוימת עשוי לחשוף את תפיסתה ביחס לבריאות האדם ונפשו. זהו מדד לאופן בו שלומות (Well-Being) האדם מהווה חלק אינטגרלי מיצירת חיים קהילתיים. טקסים מהווים מרכיב חשוב בגיבוש זהות קולקטיבית ותחושת שייכות ומשמשים כאמצעי לבניית חוסן חברתי.
אם כך, אופי טקס הרחצה המסורתי ביהדות, לצד תפקוד המקווה כחלל מבודד ולא שיתופי, כמו גם היעדר בתי מרחץ במרחב הישראלי, מציבים הזדמנות ליצירת מרחב שיתופי חדש המאפשר לקיים את טקס הרחצה המסורתי במקביל עם טקסי הרחצה הציבוריים. הפגשת הטקסים במרחב אחד עשויה להיתפש כבעייתית, מבחינה תפקודית מחד וחברתית מאידך. עם זאת, כאשר בוחנים את סוגייה זו דרך פרספקטיבה פוסט-חילונית המערערת על הקטגוריזציה בין דת וחילוניות, ניתן להתגבר על הפער התכנוני וליישב את הפער החברתי, שנדמה שחלחל לתוך מרבית מן הסוגיות המרחביות-חברתיות המעסיקות את החברה הישראלית.
התכנון מבקש לאתגר את תפישת המרחב הציבורי מבעד לפיתוח טיפולוגית בית מרחץ חדשה המשלבת מאפיינים מטיפולוגיות רחצה מסורתיות ומודרניות. כחלק מאימוץ גישה תכנונית/חברתית פוסט-חילונית, בבחינת אלטרנטיבה לדיכוטומיה בין דת וחילוניות, המשתמש מוזמן לבצע טקסי רחצה מגוונים במנעד הרחב בין מסורת לחול. בכך, שואף הפרויקט לחזק מגמות פלורליסטיות ביהדות ולהצעידה אל אקלים חברתי מודרני ורב גוני.
The history of bathing rituals is central to communal spaces. Today, traditional bathhouses blend ancient practices with modern uses. In Judaism, the immersion ritual (mikveh) stands apart from other cultures by emphasizing social isolation. As does the architectural typology which focuses on individual experience, lacking in communal or social interaction.
Bathing rituals in any culture reveal its views on health and well-being, reflecting how these concepts integrate into communal life. Rituals shape collective identity and foster social resilience.
The mikveh’s isolated function and the absence of public bathhouses in Israeli society present an opportunity to rethink communal spaces. By combining traditional Jewish rituals with public bathing practices, a new communal space can emerge. Though this convergence may seem functionally and socially challenging, adopting a post-secular perspective—challenging the divide between religion and secularism—offers a way to bridge these gaps. This approach could address broader social and spatial issues in Israeli society.
The proposed design seeks to develop a new bathhouse typology, blending traditional and modern bathing elements. Embracing a post-secular framework allows users to perform rituals along the spectrum between tradition and modernity. This approach encourages the promotion of pluralism within Judaism and may guide it toward a path to a more inclusive and diverse social landscape.
