קהילת מתמודדי הנפש, בארץ ובעולם, נאלצת להתמודד עם דעות קדומות המובילות לקשיים משמעותיים בשילובם בחברה. המחקר שלי מתמקד בקשר שבין תכנון אדריכלי של מבני שיקום לבין תהליך שיקום מיטבי והשתלבות מוצלחת של מתמודדי הנפש בחברה. בבסיס הפרויקט עומדת הביקורת על ההפרדה הקיימת בין מבני שיקום לבין הקהילה העירונית, אי התאמה בין מבני השיקום לבין צורכי הטיפול וההשפעה של תכנון אדריכלי לקוי על העמקת הקושי של מתמודדי הנפש להשתלבות בחברה.
במסגרת העבודה תכננתי הוסטל שיקומי עבור מתמודדי נפש. ההוסטל מיועד עבור מתמודדים ברמת תפקוד ועצמאות גבוה אשר היעד הסופי בתהליך השיקומי שלהם הוא שילוב מיטבי בחברה. ההוסטל מתפרש על 4 מבנים, בכל מבנה יתגוררו דיירים בעלי רמות תפקוד דומות, מה שיאפשר התאמה מדויקת לצורכי השיקום של כל קבוצה ולפיתוח תוכניות טיפוליות מותאמות אישית. החדרים הפרטיים של המטופלים ממוקמים בקומות העליונות, בעוד שהמרחב הטיפולי, בתי קפה, מועדון ימי ופונקציות ציבוריות נוספות נמצאות בקומות התחתונות.
הבחירה במיקום על שפת הירקון נועדה לנצל את הקרבה למים כגורם מרגיע, כמו גם את מיקומו כגבול עירוני. גבולות אלו מעניקים למבנה משמעות כפולה: הם מציעים סביבה שקטה ומבודדת לצד קשר חזק עם העיר,
מה שמקדם אינטגרציה חברתית ומסייע בשבירת סטיגמות.
שילוב המרחב הציבורי עם המרחב הטיפולי יוצר תמהיל שמחבר בין הטיפול לקהילה הסובבת ומחזק את תחושת השייכות הגבול בין המרחב הפרטי לציבורי אינו מוגדר באמצעות גבולות פיזיים ברורים שמייצרים תחושת ניתוק והפרדה מוחלטת, אלא באמצעות תכנון תלת-ממדי המעודד תחושת פרטיות תוך שמירה על חיבור מתמשך.
העיצוב האדריכלי מתמקד ביצירת חללים התומכים ברווחה נפשית דרך עקרונות ביופיליים. הפרויקט מציע גישה חדשה לתכנון מרחבי שיקום, המותאמים לצורכי המטופלים ותומכים בתהליך השיקום תוך חיזוק הקשרים עם הקהילה העירונית הסובבת.
The need to develop a comprehensive planning strategy for the rehabilitation areas in Israel is a fundamental challenge, which directly affects the mental well-being of people dealing with mental problems. In the last decades, the influence of physical spaces on mental rehabilitation processes became a main issue, but in Israel there is a lack of emphasis on the roles of architectural spaces in rehabilitation institutions such as mental hostels, rehabilitation center and therapeutic community. This thesis investigates how architectural design can improve healing processes and influence patients' rehabilitation experiences.
At the center of the work stands the criticism of the low level of efficiency in mental rehabilitation, as identified by the Ministry of Health in Israel. This problem emphasizes the urgent need to develop a strategic action plan that will guide the Ministry of Health in evaluating existing spaces and planning new ones, which will support and better the healing process. By implementing a strategic and practical framework for assessment and planning, it is possible to upgrade (=elevate) the level of mental health services offered.
The proposed strategy focuses on the design of therapeutic environments that promote mental well-being, while combining elements such as natural lighting, soothing colors and diverse spaces which are intended for creating privacy and group activities. A collaboration between architects, mental health professionals and policy makers is essential for laying the foundations for the planning of the spaces, so that they fit the needs of the patients and support their well-being.
In addition, this thesis suggests that the planning of rehabilitation spaces can encourage social integration and eradicate stigmas related to mental health. By designing spaces that promote social interaction and unconditional acceptance, we can contribute to the patients' sense of community and bring about positive social change.
In conclusion, developing a comprehensive strategy for rehabilitation spaces in Israel offers an opportunity to revolutionize mental health care experiences, and proves that both the physical environment and its design can be the key to success in the complex recovery process.
تتناسب الغرف الخاصة بالمرضى مع الطوابق العليا، بينما توجد المساحة العلاجية والمقاهي ونادٍ نهاري ووظائف عامة إضافية في الطوابق السفلى.
تم اختيار الموقع على ضفاف نهر يركون للاستفادة من القرب من المياه كعامل مهدئ، بالإضافة إلى موقعه كحدود حضرية. تمنح هذه الحدود المبنى معنى مزدوجًا: حيث تقدم بيئة هادئة ومعزولة إلى جانب ارتباط قوي بالمدينة، مما يعزز الاندماج الاجتماعي ويساعد في كسر الوصمات.
يخلق دمج المساحة العامة مع المساحة العلاجية مزيجًا يربط بين العلاج والمجتمع المحيط ويعزز شعور الانتماء. الحدود بين المساحة الخاصة والعامة ليست محددة بواسطة حدود مادية واضحة، مما ينتج شعورًا بالانفصال والفصل التام، بل من خلال تصميم ثلاثي الأبعاد يشجع على شعور الخصوصية مع الحفاظ على اتصال مستمر.
يركز التصميم المعماري على إنشاء مساحات تدعم الرفاهية النفسية من خلال مبادئ بيئية. يقدم المشروع نهجًا جديدًا لتصميم مساحات التأهيل، يتناسب مع احتياجات المرضى ويدعم عملية التأهيل مع تعزيز الروابط مع المجتمع الحضري المحيط.