אפשר לקטלג את האדריכלות של ימינו לפי שתי איכויות עיקריות: אדריכלות מכילה, ואדריכלות מתנגדת. הכלה והתנגדות באדריכלות הינם רצפים של יחסי אובייקט סובייקט ומרחב. כך מאז ומתמיד אירגנו את המרחב סביבינו, לעתים לתכנון הייתה זיקה יותר לצד המכיל ולעתים אדריכלות התנגדה להכיל אם בכלל.
פרויקט זה עוסק בתהיות מאשר סיפוק תשובות, במהלך העשיה נשאלו שאלות על מהותם של אובייקטים ועל חייהם החברתיים הנסתרים מהעין. על יחסינו עם האובייקט ומהלכי הפקת ידע דרך הבנות שונות הסובבות אותנו.
בעבודה זו אני מתעמת עם החזית שנכפתה על אותו מרחב תאולוגי מקדשי אל מול המרחב הדמוקרטי של הידע וארגונו, מונח הקיר השבור הוא סיסמה להתנגדות, הכלה וצורך לפרקטיקה אדריכלית חלופית למצב הקיים. הקיר השבור מנגיש את הידע, מוציא את הממסד לרחוב, מבקש סדר יום חדש ומחתרתי שהופך את יחסינו עם המרחב המכיל שאנו משתייכים או משויכים אליו ומתמקח עם גבולות שני מושגי המפתח הכלה והתנגדות. הוא מודה שבכל פעולה אדריכלית מתקיימת פעולת הרס אלימה. אדריכלות כובשת את המרחב וכופה עליו זהות חדשה, עם זמן ועל פי תכנונו של הריבון נוצר מצב של הגחת שדות ידע מגודרים ושמרניים ובתוכם כל הידע מאופסן ואינו מונגש.
לשם כך נפרשו בחלק הראשון של עבודה זו המתחים המתקיימים במושגים "הכלה" "התנגדות" "ריק" "ידע "ארכיב" "שדה" ו"קמפוס" ותווך ביניהם באמצעות מהלכי מושטים שונים. בחלק השני פותחה שיטת תכנון שנולדה עקב אותם מושגים שנחקרו והחלק השלישי זה היישום וההצעה עצמה שהביאה לשלושה ארכיבים ברחבי קמפוס אוניברסיטת תל אביב.
